תמונת כותרת
דף הבית על תימני כנרת המתיישבים התנהגות פוליטית בישראל הכינרתים ברחובות דור ההמשך וההנצחה פרסומים תמונות

תימני כנרת

בשנת 1909 עלו ממחוז שרעב שבתימן מספר משפחות ובראשן הרב דוד ישראל צאירי המכונה אלשריעה (השופט, הדיין). ב- 1912, לאחר שלוש שנות נדודים ברחבי הארץ, הציע להם נציג מאגודת "השומר" לעבור ולהתיישב בגליל, הצעה לה נעתרו התימנים. כאשר הגיעו לאזור הכנרת החליטו חלק מהתימנים להמשיך לעבר יבנאל, והשאר, כ - 14 משפחות, החליטו להישאר במקום..

תיאור בואם של החלוצים תימנים לכנרת
במכתב מהנהלת חוות כנרת למשרד הארץ ישראלי ביפו

מכתב
כ"ד אדר תרע"ב
אל: המשרד הארץ-ישראלי, יפו

היום 22 בפברואר הגיעה לתחנת שיירת תימנים. כמחצית ממספרים באו אלינו לכנרת, והשאר נשארו לעבוד בדגניה.
לכאורה נראו לנו כדוויים וסחופים, ולא פלא הדבר, כי היו רצוצים ומשוחקים מעול דרך כי לא הורגלו כמו שהמה אומרים "לשים נפשם בכפם ולעבור מדבריות".
קשה היה עליהם בהתחלה החורף הכינרתי האכזרי, אולם לאט לאט "שבה רוחם אליהם", התחילו ליישר את גבם הכפוף, והפחד עזבם. עתה הרושם מהם לגמרי אחר, רושם של אנשים, גברים בעלי תנועה ובעלי מרץ.
בית המוטור

בית המוטור
בכנרת הוקצה לתימנים מבנה אחד בלבד, היה זה "בית המוטור", אשר הוקם ונבנה בשנת 1910 ביוזמתו של האגרונום משה ברמן - המנהל של חוות כנרת.
בבית המוטור אשר שימש לשאיבת מים מהירדן לצרכי השקיה היו שלושה חדרים בלבד, בהם התגוררו הרב ושתי משפחות נוספות. שאר משפחות התימנים התגוררו במבני טיט אותם הם בנו בעצמם.
תפילת בוקר וייבוש ביצות

העבודה בשדה הירק
סדר יומם של התימנים החל בתפילה בבוקר אשר בסיומה יצאו לעבודה שכללה ייבוש הביצות, עקירת עצי שיזף, נטיעת אקליפטוסים לייבוש הביצות, הכשרת הקרקע לחקלאות וגידול משק חי וצומח. כמו כן, עסקו התימנים החלוצים בעבודה שכירה ובקבלנות בחוות כנרת, בביתניה, בדגניה ובכנרת המושבה, ואף עסקו בעבודות תשתית לתחנת החשמל בנהריים ובסלילת כבישים באזור.

"יהודים תימנים בחצר כנרת"
העיתונאי והצלם לאו קהן, 1912.

ליאו קאהן היה סטודנט אוסטרי צעיר, שנשלח ארצה ב-1912 מטעם העתון "יידישע צייטונג" בווינה, במטרה להכין סדרת צילומים על ארץ-ישראל מנקודת ראות יהודית. כשפגש את התימנים בחוות כנרת קלטה העדשה שלו את הדלות והפער החברתי. התמונות שלא לא החמיאו למוסדות הציוניים נחשבות עם זאת לתמונות היותר טובות של קאהן, שהעלה בכתביו על נס את חריצותם ותכונותיהם המוסריות של התימנים . (מתוך "אריאל" כתב עת לידיעת ארץ ישראל)
בית הקברות לחוף הכינרת

קדיש בבית הקברת באוהלו

כאן קבורים זקני "תימני כנרת" וילדיהם שמתו מהמחלות שפקדו אותם, פליטי מושבות יהודה שגורשו לגליל במלחמת העולם הראשונה, וכמובן המשוררת רחל. לאחר מכן הובאו לכאן עצמותיהם של כמה מהוגיה ומנהיגיה של תנועת העבודה והמקום היה למעין פנתיאון שלה.
העקירה לרחובות

יוסף
יוסף מרגלית בנו של הרב דוד בן ישראל צאירי, מספר על המעבר לרחובות ועל השנים הראשונות. בשנת 1930 עברנו לרחובות. איך עברנו לרחובות? אנחנו למעשה לא רצינו לעבור, הרבה זמן הם רצו שאנחנו נעבור, ואנחנו לא רצינו.
מתוך הספר "מרמורק בת 60 סיפור של התחלה" שהופק ביזמת דרורה שרעבי-ריגלר ועמנואל מודחי (נדאף).

המאבק על שלט ההנצחה

שלט ההנצחה שהוסר "לפני שנים אחדות כשהוחל בפעולת ההנצחה של ראשוני כנרת כולל שחזור בית "המוטור" נדהמו בניהם של מתיישבי כנרת התימנים לראות כי זכר מקום אבותיהם ומקומם שלהם נפקד בשלט המציין את אתר ההנצחה העתידי. השלט שהוצב בידיהם לציין את מקום יישובם בכנרת הוסר בידי אהרון ישראלי בנו של בנציון ישראלי. אביו וחבריו לא רצו בהם בקרבת קבוצת כנרת והוא לא רצה בזכרם בשכנותה.
דקל גבה צמרת

ישראל

משה פרג, נכדם של רבקה וישראל מרגלית, תימני כנרת, בטקס במלאת מאה שנה להתיישבות בכנרת .
.היסטוריה של עם נבנית מהרבה פרטים קטנים, שבסופו של דבר יוצרים תמונה גדולה. היא בנויה, כמו בפסיפס, מאפיזודות קטנות שמשתלבות זו בזו ויוצרות סיפור גדול....




    הועד להנצחת תימני כנרת  |   navushik@gmail.com